<h1>סמ"ק סימן רנ"ב</h1>
<h2>דף קטו:</h2>
הניח את שלו והציל את של חברו אין לו אלא שכר הראוי לו ואם אמר אציל את שלך ואתה נותן את שלי או שהתנה כן בפני ב"ד נותן לו את שלו וכן כל מה שיתנה בפני ב"ד, אך אם לא הציל אין לו אלא דמי טרחו בלבד אך אם עלה החמור שלו מאליו ולא נתעסק בו הרי זה לא הפסיד שכרו ודוקא שנתיאש זה המציל מחמורו, ואם זכה בו אחר זכה וכן בכל דבר שאדם מפסיד בעבור חבירו צריך להתנות, ואם התנה לתת לו יותר מכדי הפסדו אין לו אלא שכרו אך בדבר של רפואה (וכן לענין שדכנות עיין במרדכי שם דף נ') או של השבעת שדים רגילות הוא לתת דמים מרובים וחייב לתת לו כל מה שהתנה וכן הורה ר"י (ש"ע ושדכנות אין לו אלא שכרו אעפ"י שהתנה עמו לתת לו הרבה) שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה אם אינם יכולים להציל וקדם אחד מהם והציל אעפ"י שלא אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו, ואם יכולים להציל אף על פי שאמר לעצמו אני מציל הציל לאמצע היו יכולים להציל על ידי הדחק כל המציל מציל לאמצע אלא אם כן אמר לעצמי שכיון שאמר לעצמי היה להם לדחוק עצמן ולהציל, וכיון שישבו מלהציל הרי נתיאשו הבעלים מן הכל, היו שני שותפין והציל אחד מהם הציל לאמצע, ואם אמר לעצמי אני מציל הרי זה חלק מחברו והציל לעצמו, וכן השוכר הפועל להציל כל מה שהציל הרי הוא למשכיר ואם אמר לעצמי אני מציל הרי חזר בו מן השכירות וכל מה שיציל אחרי כן הרי הוא שלו, ותניא (פ"ו דב"מ ורא"ש ב"ק קט"ו) בתוספתא מחלו להן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמר משום פלוני מחלנו מה שמוחל מחול לו, שיירה שחנתה במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ופסקו עם הגייס ממון ונתנו לו מחשבים לפי ממונם ואין מחשבים לפי נפשות, ואם שכרו תייר לפניהם להודיע להם הדרך מחשבים לו שכר לפי ממונם ולפי נפשות שטעות הדרך במדבר סכנת נפשות ולא ישנו ממנהג החמרים פירש"י שאם נהגו לתייר לפי ממון ולגייס לפי נפשות עושין כן, רשאין החמרים להתנות ביניהם שכל מי שיאבד לו חמורו מבני השיירא מעמידין לו חמור אחר ואם פשע בו ואבדו אין חייבין להעמיד לו, ורשאין הספנין להתנות ביניהם שכל מי שתאבד לו ספינה מעמידין לו ספינה אחרת ואם פשע בה ואבדה או שפירש למקום שאין הספינות הולכות שם באותו זמן אין חייבין להעמיד לו, ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטובעה והקלו ממשאה מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי ממון, ואל ישנו ממנהג הספנים.
